מה עושים כשהמוח ריק וצריך פתרון?

קרה לכם שהייתם צריכים לבצע משימה חשובה,
לפתור בעיה ומצאתם את עצמכם
בוהים ולא יודעים מאיפה להתחיל?
או שפתאום מצאתם את עצמכם
עסוקים ב-לסדר דברים
שלא נגעתם בהם שנים…
סביר להניח שכן (:

כידוע המוח שלנו הוא מחשב משוכלל
אך במצבים האלה חסר מי שיתן
את "הפקודות", את התכנון לביצוע
והוא מפעיל מנגנון הישרדות אוטומטי.

אז מה עושים במצבים כאלה?
איך מגייסים את כוחות ההשראה והעשייה?
ולמה זה בכלל קורה?

כשאנחנו חושבים על היקף המשימה
אנחנו "מבהילים" את המוח
שמכניס את הגוף במהירות לתגובה
"הלחימה או המנוסה"
התגובה שמגנה עלינו בעת סכנה
כאן יוצרת לנו מחסום
ומונעת מאתנו לבצע את המשימה.

הדרך להניע ולהפעיל את העשייה
נמצאת בשאלות, שאלות קטנות!
האתגר הוא להיות רך ועדין כלפי עצמנו
כמו שמדברים עם ילד קטן.

באמצעות הרוך אנחנו מרגיעים את המוח
ומאפשרים לו להתחיל להניע
את גלגלי היצירה והעשייה.

מספרים שמייקל אונדיאטיה
מחבר "הפצוע האנגלי"
היה משתמש בטכניקה הזו
כשהוא כתב את "הפצוע האנגלי".

הוא היה ניגש לכתיבה
עם שאלות קטנות מאוד כמו
"מי הוא הנוסע במטוס?"
"לאן הוא טס?" "למה?"
"למה המטוס מתרסק?" וכו'…
דרך התשובות הקטנות הוא היה בונה
כמו פסיפס את הכתיבה של הספר.

לכן כשיש לכם משימה
צריך לשאול שאלות קטנות, קטנות!
שוב ושוב…
מספר פעמים.

המוח ימצא לכם פתרון ורעיונות לביצוע.
המוח שלנו אוהב משחקים
השאלות מעוררות אותו ומסבות לו הנאה.

ההשפעה הרבה שיש לשאלות בהשוואה
למתן הנחיות, פקודות למוח ולסובבים
בחיים האישיים ובפגישות
יכולים לעזור לכם להתפתח
ולהשיג את המטרות שלכם.

 

חותמת לסיום פוסטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *